כל התמונות והסרטונים צולמו ע"י יובל, אלא אם צוין מפורשות אחרת.

לפני כמה חודשים, כאשר שמעתי שקובי בראיינט הודיע על פרישה בסיום העונה, נכנסתי ישר לאתר התקשורת של האן בי איי, התחברתי לחשבון שלי וביקשתי בקשה למשחק שיהיה רק בעוד כמה חודשים – בולס נגד הלייקרס בסוף פברואר.

התרגשתי לקראת האפשרות שבקשתי תאושר ואני אזכה לראות את קובי בפעם האחרונה – ועוד בשיקאגו.

לפני כשבועיים הגיע אימייל מהאן בי איי שבישר לי שאושרתי למשחק, והנה אני כאן ביונייטד סנטר עומד במסדרון ומחכה לקובי.

כולם יודעים כמה שיקאגו זה מקום מיוחד עבור בראיינט. כשהיה ילד, הוא הסתכל על אלילו מייקל ג'ורדן משחק כאן מדי יום ורק חלם להיות כמוהו.

לאחר האליפויות עם שאקיל קובי אפילו שקל לעבור לשחק בשיקאגו וטען אז כי חלם לראות את הבאנרים של האליפויות שלו תלויות לצד אלו של ג'ורדן.

אז קובי לא שיחק בבולס מימיו, אבל המשחק האחרון שלו צפוי להיות מרגש מאוד.

ב-30 משחקיו נגד שיקאגו בקריירה, קולע בראיינט בממוצע 23.8 נקודות בממוצע והציפייה שלי לקבל ממנו את אותה המנה גם היום.

לפני המשחק, ניגשתי כבדרך קבע לחדר התקשורת, התערבבתי ודיברתי עם כמה חבר'ה ספרדים שהגיעו לסקר את המשחק, טעמתי מהאוכל המצוין ביונייטד סנטר (בדיוק אותו אוכל נפלא מהפעם הקודמת) ומיהרתי לחדר ההלבשה של הלייקרס.

לפני כל משחק, בדיוק כמו בסיומו, פותחים לאנשי התקשורת את חדר ההלבשה למספר דקות. בכניסה ניגשתי ישר לתא של קובי, אבל גיליתי שם רק כפכפי נייק, משקה אנרגיה ריק ואת גופיית המשחק שלו. בזמן שכל החבר'ה הצעירים של הלייקרס ישבו בחדר הלבשה וצחקו – קובי כבר זרק לסל והתחמם במגרש.

אני נשארתי בחדר הלבשה לרחרח עוד טיפה ואז שמעתי קריאה:

YO!

זה היה רון מטה פנדה פרנד וורלד פיס ארטסט. הסתרתי לו את המסך ששידר מהלכים של הבולס ממשחקים קודמים. לא ידעתי שהוא כזה רציני…

שאר החבר'ה של הלייקרס ישבו בחדר ההלבשה אכלו פירות וציחקקו בראשותו של ניק "סוואגי פי" יאנג.

לאחר כמספר דקות בחדר ההלבשה שלהם יצאתי לכיוון הפרקט לצלם קצת תמונות ולנסות לתפוס את קובי מקרוב.

בפעם הקודמת שהייתי פה המקום ליד הסל היה די פנוי ולא ממש עניין אף איש תקשורת ללכת ולצלם את הקבוצה היריבה, אבל הפעם הסיפור היה שונה.

גדוד של כתבים וצלמים התרכזו מתחת לסל והסתכלו על איש אחד מתחמם(בהמשך הגיעו שאר השחקנים) – קובי בראיינט.

קובי זרק וזרק שהמצלמות עוקבות ומלוות אותו בכל צעד. מאחורינו רוב הגופיות שהיו בקהל היו צהובות. החבר'ה משיקאגו עשו קצת כסף על כרטיסים הערב….

כיוון שהמקום שלי במהלך המשחק הוא קרוב לתיקרה, הייתי חייב למצוא דרך להישאר על הפרקט בהצגת השחקנים ולראות את המחווה שהבולס מתכננים לקובי ממרחק מטרים.

איך עושים את זה? מתיידדים עם הסדרן האחראי. ניגשתי לסדרן, זרקתי לו כמה מילים על איך אוהדי הבולס עשו על אוהדי הלייקרס קופה במשחק הזה, הוא הסכים איתי, החלקנו כיפים והמשכנו איש איש בשלו. לאחר כ-10 דקות, לפני הצגת השחקנים, פינה אותו סדרן את אנשי התקשורת שעמדו על הפרקט – חוץ מאחד.

התוכנית בוצעה בצורה מושלמת ונשארתי על הפרקט בזכות הסמול טוק עם הסדרן החביב.

הכרוז של הבולס הציג ארבעה שחקנים מהחמישייה של הלייקרס חוץ מאת קובי.

מיד לאחר מכן היה חושך בכל האולם והוקרן סרט מחווה בו כל שחקני הבולס מדברים על קובי, כמה היילייטס ולבסוף פאו גאסול מופיע ומברך את חברו הטוב.

לאחר הסרט הוצג קובי, הקהל היה בטירוף ואני מיהרתי למעלה לכיסא שלי לקראת שריקת הפתיחה.

הקרנבל סביב קובי יותר עניין אותי מהמשחק, ככה שניסיתי להתמקד בקובי, אבל בין היתר גם בצעירים שסביבו ובבולס המאכזבים.

המשחק נפתח בקצב מהיר ושתי דקות מהפתיחה קובי עולה לשלשה קלאסית ומעלה את הלייקרס ליתרון 7-4.

כעבור עוד דקה וחצי קובי בזריקת פלואוטר לא אופיינית מעלה את הלייקרס ליתרון 11-9. לאחר שתי הקליעות שלו הגיעו כמה החטאות, עד שביירון סקוט הוריד אותו לספסל.

המשחק המשיך להיות קצבי מאוד כשדריק רוז אקטיבי מאוד(כיף לראות) בשורות הבולס שמסיימים את הרבע ביתרון 31-30. אחלה משחק עד עכשיו כשקובי מסיים את הרבע עם 5 נקודות ב7\2 מהשדה. בין הרבע הראשון לשני מראים על המסך הגדול את הרגעים הגדולים של קובי מהמשחק הראשון שלו ביונייטד סנטר (רוב הסלים כשמייקל שומר עליו).

הרבע השני נפתח והבולס רצים ל-10-0 מהיר. הריצה של הקבוצה שלהם לא ממש הרשימה את הקהל שהיה די שקט – עד שביירון סקוט קרא לקובי לעלות למגרש.

כל מה שהוא עשה – עלה מהספסל, החטיא, קלע, מסר, חטף – הקהל היה בטירוף.

חמש וחצי דקות בתוך הרבע והשיגעון נמשך. בראיינט עולה לשלשה ומעלה את מאזנו ל-8 נקודות. במהלך פסק הזמן שהגיע מיד לאחר השלשה של קובי השופטים גילו שהוא דרך את הקו מה שהוריד את מאזנו בספירה ל-7 נקודות, במהלך מרבית הזמן ברבע השני הלייקרס שיחקו עם חמישיה שאהבתי מאוד – קלארקסון, ראסל, קובי, ברנדון באס וג'וליוס רנדל.

המרשים מכולם היה רנדל שמוכיח לכולם שהוא התגבר על הפציעה הקשה והוא בדרך להיות השחקן הדומיננטי שכולם ציפו ממנו. המשחק המשיך להיות התקפי כששתי הקבוצות מחליפות סלים אחת עם השניה והמחצית מסתיימת בתוצאה 62-58. האיש של הערב, קובי, הספיק להוסיף 3 נקודות מהקו וסיים את המחצית עם 10 נקודות סולידיות, כשלצידו רנדל היה מצוין עם 15 נקודות. בצד של הבולס פאו גאסול ודריק רוז קלעו 12 נקודות כל אחד.

המחצית השניה נפתחה כשהכדור בידיים של לייקרס והוא הולך במהרה לקובי שבמהלך הראשון של המחצית עולה לפוסט אפ מהפינה וקובר אותו. 12 לממבה. בהתקפה אחרי זה שוב הכדור בידיים של קובי, מאותה הפינה, אותו פוסט אפ ואותה תוצאה. הכדור צולל לרשת וקובי כבר עם 14.

הבולס מחזירים בסל ומה הלייקרס עשו התקפה לאחר מכן? ניחשתם נכון. קובי בזון קובר עוד אחד ומעלה את מאזנו ל-16. שיקגו רצים בצד השני ומחטיאים, הלייקרס לוקחים את הריבאונד ומוסרים ישר לקובי והוא קובר עוד אחד! 8 רצופות לבראיינט שמרגיש בזון ויש לו כבר 18.

מיד אחר כך, הרצף נקטע בהחטאה שלו לשלוש והבולס מיד עושים ריצה משלהם ובשתי הדקות הבאות מגדילים את היתרון שלהם לשמונה. המשחק רץ כל כך מהר שאני לא מספיק לכתוב ובזכות הטיים אאוט של ביירון סקוט אני יכול לעכל את כל מה שקרה בחמש הדקות הראשונות של הרבע. משחק בקצב משוגע.

הבולס רצו יפה גם לאחר פסק זמן ובתרגיל נפלא עלו ליתרון 10 שבצד השני בראיינט מיד מחזיר בסל משלו(20 נקודות עד כה) והיתרון חוזר לשמונה. עד כה, ניתן לראות שמבחינת כישרון החבר'ה מלוס אנג'לס נותנים פייט לשיקאגו. הלייקרס קבוצה מוכשרת מאוד עם חבר'ה צעירים שיודעים לשחק.

מה שעושה את ההבדל במשחק עד עכשיו זה האימון. הסלים של הלייקרס מגיעים מיכולת אישית נטו, בלי תרגילים וכמעט ללא הנעת כדור. הבולס, לעומתם, מניעים את הכדור, חוזרים עם תרגילים מפסקי הזמן, משתמשים ביתרונות שלהם ונראים מאומנים הרבה יותר מהלייקרס – וזה מה ששומר להם על היתרון במהלך רוב המשחק.

למרות שהיו בפיגור של 10 נקודות, בהמשך הרבע החבר'ה הצעירים של הלייקרס לא מוותרים ושלוש וחצי דקות לסיום הרבע השלישי שלשה של לו וויליאמס מורידה את הפיגור לארבע נקודות בלבד ומקפיצה את הויברג לקחת פסק זמן. קובי כבר שם את הידיים על המותניים ואני מניח שעד הרבע הרביעי הוא יישב עם 20 הנקודות שלו על הספסל.

מפסק הזמן הבולס חוזרים כהרגלם עם תרגיל נפלא שמפנה את מקדרמוט לשלשה קלה. כשהם משחקים את התרגילים שלהם והם בסגל מלא הבולס יכולים להיות קבוצה קטלנית ומכאן והלאה הם פשוט השתלטו על הרבע ושיתקו את הלייקרס. בובי פורטיס הצעיר (והמוכשר בטירוף) מסיים את הרבע עם מהלך נפלא ודאנק מהדהד והבולס רצים ליתרון מבטיח של 97-81 בסיומו של הרבע השלישי.

כיף לראות את הבולס משחקים היום (כנראה שזאת לא חוכמה גדולה נגד הלייקרס, אבל בכל זאת) וכנראה שברבע הרביעי נשאר רק להנות מכמה דקות אחרונות של צפייה בקובי.

בהפסקה בין הרבעים מגיעה אלי הודעה לשולחן שבסיום המשחק, עקב הביקוש ומספרם הרב של אנשי התקשורת קובי יקיים מסיבת עיתונאים ולא יתראיין בחדר ההלבשה. נחמד.

הרבע האחרון נפתח כשקובי כמובן על הספסל והלייקרס והבולס ממשיכים להחליף ביניהם סלים. כשלוש דקות בתוך הרבע האוהדים מתחילים לצעוק בטירוף:

'WE WANT KOBE'

ביירון סקוט קורא לפסק זמן וכולם מצפים שלאחריו נזכה לראות את בראיינט על המגרש.

השחקנים חוזרים וכשהאוהדים מגלים שקובי עדיין לא עולה הם מגיבים בשריקות בוז צורמות וממשיכים לצעוק "קובי, קובי". זה מה שנשאר מהמשחק הזה.

בינתיים, החבר'ה של הלייקרס עושים ריצה נחמדה ומורידים את היתרון של הבולס לשמונה נקודות בלבד(כבר היה 17) מה שמבטיח לנו שכנראה בקרוב נזכה לראות את קובי חוזר לפרקט.

השליטה של הלייקרס ברבע הנוכחי ממשיכה והיתרון של הבולס יורד לשש נקודות בלבד, אבל עדיין אין זכר לבראיינט. הקהל מתחיל להיות עצבני ולצעוק את שמו של קובי בקולי קולות, דבר שלא נתקלתי בו מעולם באולמות באמריקה. מרגיש כמו אירופה שהקהל צועק את השם של בראיינט.

שש דקות לסיום הרבע כשהיתרון של הבולס הוא 6 בלבד מזעיק הויברג פסק זמן. ניהיה פה מעניין!

הקבוצות חוזרות מפסק הזמן (הלייקרס בלי קובי) עם החטאת שלשה של מקדרמוט ומהצד השני תרגיל(!) של הלייקרס מפנה את ניק יאנג לשלשה שהולכת פנימה. רק 3 נקודות יתרון לשיקאגו והקאמבק בעיצומו!!

פאו גאסול ודריק רוז לוקחים אחריות ומחזירים את היתרון ל-7 שלוש וחצי דקות לסיום המשחק ועדיין אין זכר לקובי. נראה שלקהל בשיקאגו לא ממש אכפת מהמשחק והם רק רוצים לראות את בראיינט שוב על המגרש והקריאות בשמו הולכות ומתחזקות ככל שהשניות עוברות.

האם כבר לא אזכה לראות את קובי יותר היום? בינתיים ניק יאנג קובר עוד שלשה ואיטואן מור עונה בשלשה בצד השני.

שלוש דקות לסיום הרבע, הבולס ביתרון 7, ביירון סקוט לוקח פסק זמן שאם לאחריו קובי לא יעלה סימן שאנחנו כבר לא נראה אותו משחק היום. היה מעניין לראות את הקהל במהלך פסק הזמן כיוון שכולם היו ממש במתח לראות האם יוכלו לראות את הממבה לעוד שלוש דקות אחרונות.

השחקנים קמים מהספסל ואצל הלייקרס עולה קובי והקהל בעננים כאילו הבולס קלעו עכשיו שלשת ניצחון על הבאזר.

בהתקפה לאחר פסק הזמן הכדור מגיע לבראיינט שעולה לשלשה שהולכת החוצה, אבל נשרקת עבירה וקובי הולך לקו לשלוש זריקות.

הוא קולע שתיים מהן, מעלה את מאזנו ל-22 נקודות ומוריד את היתרון של הבולס ל-5. רק עוד נקודה אחת לממוצע שלו נגד שיקאגו שציפיתי לראות היום!

לצערם של אוהדי הלייקרס וקובי בראיינט, הדקה הבאה הייתה בשליטה של שיקאגו ודריק רוז העלה את היתרון של הבולס ל-9 וסגר את המשחק הזה סופית.

45 שניות לסיום המשחק הגיע הרגע המרגש ביותר כשביירון סקוט מוציא את קובי מהמגרש והקהל של הבולס נעמד על הרגליים וצועק "קובי, קובי!".

קובי מנופף לשלום ויורד לספסל.

המשחק מסתיים בניצחון של שיקאגו 126-115. אצל הבולס המאוזנים ארבעה מהחמישיה הפותחת מסיימים בדאבל פיגרס(גאסול, רוז, מור ודאנדלבי) כשגם פורטיס מהספסל מסיים עם 17 נקודות מרשימות.

אצל הלייקרס קובי ורנדל מוליכים את הקלעים עם 22 נקודות כל אחד ואני כבר בדרכי למסיבת העיתונאים של קובי.

לפני שהגיע כוכב הערב ישב מאמנה של שיקאגו פרד הויברג וענה על שאלות העיתונאים.

בהתייחס לדריק רוז והיכולת המרשימה שלו(24 נקודות) אמר הויברג: "אני מאוד שמח על הצורה שבה דריק רוז משחק לאחרונה. הוא במוד התקפי והוא פשוט מצוין".

כשנשאל על היכולת המרשימה של שיקאגו בהתקפה אמר: " הכדור מתחיל לזוז הרבה יותר טוב ממה שהיה בתחילת העונה. זה היה משחק ההתקפה הטוב ביותר שלנו עד כה, אבל ההגנה שלנו עדיין טעונה שיפור גדול והדוגמא לכך היא הרבע הרביעי והצורה שנתנו ללייקרס לחזור למשחק"

לאחר שהויברג סיים לדבר, אט אט התאספו להם עוד ועוד אנשי תקשורת שחיכו לאיש הערב – קובי בראיינט.

התאספנו שם לדעתי בערך כ-70 כתבים, בחדר שמיועד ל-25 עיתונאים.

היה חם, צפוף ודי מגעיל והפעם החלטתי לא ללכת לבקר בחדרי ההלבשה של השחקנים כדי לא לפספס את קובי ולהישאר ולהמתין בצפיפות יחד עם כולם.

חיכינו שם בערך כשעה ואז הוא הגיע.

קובי של השנה וחצי האחרונות הוא קובי שונה. חייכן יותר, רגוע, נחמד ומנומס. הוא כבר לא מתעסק בלנצח – הוא מתעסק בלהנות מהמסע האחרון שלו.

הדבר הראשון שעשה כשהתיישב היה להזיז את כוס הגטורייד שהייתה על השולחן ולשים שם את משקה האנרגיה שהוא מפרסם. בכל זאת, כסף כנראה בא לפני הכל.

לאחר מכן הוא החל לענות על שאלות העיתונאים הרבים שהיו שם.

הוא דיבר בין היתר על התחושות שעברו עליו היום במגרש כשאוהדי הבולס קראו בשמו ("תחושה מדהימה, אני רגיל ששורקים לי בוז), על פאו גאסול("פאו הוא כמו אח בשבילי, אני לא מאמין שלא אהיה איתו לעולם יותר על אותו המגרש"), על דריק רוז ("כיף לראות אותו כמו היום. דריק הישן והטוב") ואפילו על הגריק פריק מולו יתמודד במשחק הקרוב ("הוא שחקן חוויה. אני חושב שאפילו הוא לא מבין כמה כישרון יש לו בידיים").

כשציין קובי שהוא עצוב שהוא לא יהיה יותר עם פאו גאסול באותו המגרש, התפרץ אחד הכתבים ושאל האם אולי נראה אותם בכל זאת מתמודדים האחד נגד השני באולימפיאדה הקרובה בריו?

קובי מיד ענה בשלילה, אבל החליט לספר סיפור קצר שקשור לזה.

הוא סיפר שמיד לאחר האולימפיאדה שארצות הברית ניצחה את ספרד והוא ופאו עוד שיחקו יחדיו בלייקרס, באימון הראשון של מחנה האימונים של הקבוצה מיד לאחר האולימפיאדה, קובי ירד מהאימון לחדר ההלבשה ושם לפאו גאסול הפתעה בלוקר שלו.

כשירד פאו מהמגרש בסיום האימון – הוא גילה שמדליית הזהב של נבחרת ארצות הברית תלויה לו בלוקר במקום הבגדים שלו. הוא לא ממש אהב את זה. פרט לסבלנות המרשימה של קובי כשענה לשאלות הכתבים, אחד הכתבים אפילו שאל אותו שאלה בספרדית ובראיינט ענה פעמיים בספרדית שוטפת לגמרי. הכל יוצא לו טוב. מרשים…

לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים הארוכה יצאתי למשימתי האחרונה לקראת ערב הפרידה שלי ושל שיקאגו מקובי בראיינט – להשיג תמונה עם אחת מאגדות האן בי איי הגדולות ביותר.

עד כה במסעותיי באולמות הליגה הטובה בעולם, למדתי שאפשר ללמוד הרבה על האישיות של השחקן מהדרך בה הוא מגיב למעריצים והאוהדים במסדרונות.

אני זוכר איך קיירי אירווינג עצר וחתם לכל הילדים, לעומת לברון שנתן שני כיפים מהירים ועלה לאוטובוס. בפעם האחרונה שהייתי בשיקאגו ראיתי איך סטף קרי עוצר ומדבר שעות(באמת, שעות) עם אוהדים, לעומת אנדרה איגואדלה שמסרב בתוקף לילדים קטנים ואוהדים שניגשים אליו.

מקובי בראיינט לא ידעתי למה לצפות.

כשהחל ללכת במסדרון לכיוון האוטובוס חיכו עשרות אוהדים שניגשו או עמדו ליד הגדר כדי להצטלם איתו. קובי היה נחמד ועצר כמעט לכולם. מה שהיה הכי בולט לעין הייתה העובדה שלא היה ילד אחד שלא זכה לתשומת לב מהאגדה.

קובי עצר ליד כל ילד, דיבר איתו, לחלקם נתן טיפים על איך לטפח קריירה ועם כולם הצטלם. אני חיכיתי בהמשך המסדרון ושקובי החל להתקדם לכיוון האוטובוס ניסיתי לקרוא לו. עמדתי ממש מטר ממנו והוא לא ממש התייחס עד שאמרתי לו: "קובי, הגעתי מישראל כדי לסקר את הפרידה שלך".

באותו הרגע הוא נעצר לידי, לחץ לי את היד, שאל לשלומי והאם נהנתי מהמשחק, הצטלם איתי והמשיך לדרכו.

זה היה סיום לערב מושלם שהתחיל במשחק שהפתיע מאוד לטובה ביחד עם הופעה נהדרת של קובי והמשיך במסיבת עיתונאים מרתקת ותמונה אישית עם אגדה.

נשאר לנו בינתיים להמשיך ולהנות מ-25 המשחקים שנותרו לנו לראות את האיש הזה משחק כדורסל.

עוד נתגעגע אליו.